ר"ש משאנץ על משנה שביעית ה׳:ב׳

מהדורה: תלמוד בבלי, וילנא, 1880

« ר"ש משאנץ על משנה שביעית ה׳:א׳ ר"ש משאנץ על משנה שביעית ה׳:ג׳ »

2 הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוּף בַּשְּׁבִיעִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִפְחֹת מִסָּאתַיִם, עַד גֹּבַהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא יִפְחֹת מֵאַרְבַּעַת קַבִּים, עַד גֹּבַהּ טֶפַח, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו. וְטוֹמְנוֹ בִמְקוֹם דְּרִיסַת אָדָם:

פירוש ר"ש משאנץ על משנה שביעית ה׳:ב׳

2 הטומן את הלוף. רגילים היו להטמין בארץ כדתנן בפאה בסוף פ"ו משנה י כל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים ולא התירו הכתוב לטמון בשביעית דבר מועט משום דמיחזי כזורע עד שיטמין סאתים ולא יפזרם דצריך שיעלה גובה הכרי ג' טפחים וגובה העפר שעל גביו טפח במקום דריסת האדם כדי שלא יצמחו:

3 ירושלמי הל' בעד כדון לוף בצלים א"ר יונה הוא לוף הוא בצלים אמר ר' יוסי מסתברא בבצלים ובפחות מיכן מותר דאינון שפיין:

« ר"ש משאנץ על משנה שביעית ה׳:א׳ ר"ש משאנץ על משנה שביעית ה׳:ג׳ »